top of page

ביקורת לספר " אני מספר 4 " פיטקוס לור

עדן הרשקוביץ - פורסם 27.12.12

אז קצת תקציר על הספר..."אנחנו ניראים כמוכם . אנחנו מדברים כמוכם . אנחנו חיים ביניכם אנחנו מסוגלים לעשות דברים שהייתם חולמים לעשותיש לנו כוחות שאתם חולמים שיהיו לכם . אנחנו חזקים ומהירים . אנחנו גיברוי על שאתם סוגדים להם סרטים ובחוברות קומיקס . אבל אנחנו אמיתיים התכונית שלנו הייתה להתאמן ולהתחזק כדי להתאחד ולהלחם בבני מוגדור ,

אבל הם מצאו אותנו והתחילו לצוד אותנו אחד אחד עכשיו אנחנו מסתתרים , אנחנו בורחים , מעבירים את

חיינו בין הצללים , במקומות שאיש לא חשב לחפש אותנו".

נכון שהתקציר נשמע מעניין ? פנטזייה צצה מבין השורות וקופצת כמו חיית טרף לעיניכם


הספר הוא בעל 348 עמ' ואותו כתב המחבר המוכשר פיטקוס לור.
המילים מודגשות ומבונות ולא ברמה גבוהה מידי. הרמה של הספר היא קלאסית פנטזייה

ורומנטיקה,טוב נו, כל מה שאנחנו אוהבות.


אז על מה בעצם מדובר ? ג'ון סמית' , צעיר בלתי רגיל - הנמצא במנוסה מאויבים אכזריים

שנשלחו לחסלו. כשהוא משנה את זהותו, נודד מעיירה לעיירה עם השומר שלו, הנרי.

ג'ון הוא תמיד הנער החדש בבית הספר. בעיירה קטנה באוהיו בה הוא קובע את ביתו הנוכחי,

ג'ון עובר אירועים אשר משנים ​את חייו– הוא פוגש את אהבתו הראשונה , 

מגלה בעצמו כוחות על טבעיים ויוצר קשר עם האחרים אשר חולקים את גורלו ג'ון הוא

בן עשרה טיפוסי, מרדן אשר בודק ללא הרף את הגבולות שלו, מאתגר

את המגן שלו הנרי בכל הזדמנות מבלי להבין לגמרי את ההשלכות.

 


טוב אז דעתי על הספר היא שהתקציר ניראה די מעורפל אם לאמר את האמת ורק אם קוראים את הספר מבינים

מה קורה בראשו של המחבר כשפגשתי את המילה חייזרים בספר בחנות הספרים , הסיטואצייה הראשונה שעלתה

בראשי היא "השתלטות על העולם" וכעמט סגרתי את הספר, אך ההמשך בהחלט היפנט אותי. אמא שלי פתחה את ארנקה החום ושלמה למוכר החביב את הסכום המלא של הספר .הריח המשכר של דפי הספר מילאה את אפי כשפתחתי את העמוד הראשון . דפדפתי בין דפי הספר ובמהרה נמשכתי אל עולם מלא של פנטזייה ורומנטיקה .


ג'ון סמית' או בשמו השני מספר 4 הוא בהחלט דמות ששווה לזכור אותה. גלגלי המוח שלי החלו לפעול ודמיינתי אותו כ-נער בלונדיני (כמעט כמו הדמות בסרט שמשחקת אותה) ,  ואת שרה כילדה מבית הספר שלי , שקטה וחמודה . בבוקר למחרת , כשאני מפהקת ושותה את כוס הקפה , פתחתי את עמודי הספר בבוקר והמשכתי להתמלא ב-זעם על בני לוריאן שנטשו אותו , על שרה ועל החבר המדומה שלה .


אני נפרדת לשלום מחברותיי וממהרת לעלות לבית כדי להמשיך לקרוא . השעות חולפות והספר כמעט וניגמר- דמעות ניקוו על עיניי . וכאשר אני מעלעלת בין דפי הספר האחרונים וליבי הולם כשאני קוראת את השורות האחרונות
הספר השחור והקטן ניסגר ואני מוסיפה אותו אל מדף הספרים הלבן-שמחכה שאני אקנה ספר נוסף .


בקיצור הספר מושך, מהנה ומהפנט . ואולי תגלו שגם הדברים שניראים בורורים מאליו , הם לאו דווקא כאלו.
לאחר ההצלחה המסחררת של הספר הוחלט לעבד את הספר לסרט (איזה כיף!!!) .
החודשים חולפים בעצלתיים והנה הגיע היום הגדול! הסרט יוצא לבתי הקולנוע הגדולים !
אך "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות", הסרט זכה לביקורות שליליות רבות ואף נאמר כי הסרט הוא בושה ולא נחוץ כלל (אוף) .


Oh well , אחרי הכל אנחנו עם הספר...לא ... ?
 אני מקווה ;)

bottom of page